(מחיאות כפיים)
Thank you. I have to tell you I'm both challenged and excited. My excitement is: I get a chance to give something back. My challenge is: the shortest seminar I usually do is 50 hours.
תודה. אני חייב להגיד לכם שאני גם מאותגר וגם נרגש. ההתרגשות שלי היא: אני מקבל הזדמנות להעניק משהו בחזרה. האתגר שלי הוא: הסמינר הקצר ביותר שאני בדרך כלל עורך הוא 50 שעות.
(Laughter)
(צחוק)
I'm not exaggerating. I do weekends -- I do more, obviously, I also coach people -- but I'm into immersion, because how did you learn language? Not just by learning principles, you got in it and you did it so often that it became real.
אני לא מגזים. אני עושה סופ"שים, ומה אני עושה -- אני אפילו עושה יותר מכך, כמובן, מאמן אנשים -- אבל אני בעניין של שקיעה לתוך הדברים. כי איך למדתם שפה? לא למדתם אותה רק על ידי למידת עקרונות, נכנסתם לתוך זה ועשיתם את זה לעתים קרובות כל כך שזה נהיה ממשי.
The bottom line of why I'm here, besides being a crazy mofo, is that -- I'm not here to motivate you, you don't need that, obviously. Often that's what people think I do, and it's the furthest thing from it. What happens, though, is people say to me, "I don't need any motivation." But that's not what I do. I'm the "why" guy. I want to know why you do what you do.
והשורה התחתונה של למה אני פה, חוץ מזה שאני בן זונה מטורף, היא שאני באמת בעמדה -- אני לא פה להניע אתכם, מן הסתם; אתם לא צריכים את זה. והרבה פעמים זה מה שאנשים חושבים שאני עושה, וזה הדבר הכי רחוק מזה. מה שקורה, לעומת זאת, הוא שאנשים אומרים לי: “אני לא צריך שום הנעה." ואני עונה:” ובכן, זה מעניין. זה לא מה שאני עושה.” אני איש ה-”למה?”. אני רוצה לדעת למה אתה עושה מה שאתה עושה. מהו המניע שלך לפעולה?
What is your motive for action? What is it that drives you in your life today? Not 10 years ago. Are you running the same pattern? Because I believe that the invisible force of internal drive, activated, is the most important thing. I'm here because I believe emotion is the force of life. All of us here have great minds. Most of us here have great minds, right? We all know how to think. With our minds we can rationalize anything. We can make anything happen.
מה הוא הדבר שמניע אותך בחייך היום? לא לפני 10 שנים. או האם אתה פועל לפי אותו דפוס? כי אני מאמין שהכוח הבלתי נראה של הנעה פנימית, מופעל, הוא הדבר הכי חשוב בעולם. אני פה כי אני מאמין שרגש הוא כוח החיים. כולנו פה בעלי מוחות מעולים. אתם יודעים מה? רובנו פה בעלי מוחות מעולים, נכון? אני לא יודע לגבי קטגוריה אחרת אבל כולנו יודעים לחשוב. ועם מוחנו אנחנו יכולים למצוא את ההגיון בהכל. אנחנו יכולים לגרום לכל דבר שיקרה. אנחנו יכולים -- אני מסכים עם מה שתואר
I agree with what was described a few days ago, that people work in their self-interest. But we know that that's bullshit at times. You don't work in your self-interest all the time, because when emotion comes into it, the wiring changes in the way it functions. So it's wonderful to think intellectually about how the life of the world is, especially those who are very smart can play this game in our head. But I really want to know what's driving you.
לפני כמה ימים, על הרעיון שאנשים פועלים למען האינטרס האישי שלהם. אבל כולנו יודעים שזה בלבול מוח לפעמים. אתה לא פועל למען האינטרס האישי שלך כל הזמן, כי כשרגש נכנס לעניין, החיווט משתנה בדרך שהוא עובד. ולכן זה נפלא לנו לחשוב אינטלקטואלית על איך החיים בעולם הם כמו שהם, ובמיוחד אלו מאיתנו שהם חכמים מאוד, אנחנו יכולים לשחק את המשחק הזה בתוך ראשנו. אבל אני באמת רוצה לדעת מה מניע אתכם.
What I would like to invite you to do by the end of this talk is explore where you are today, for two reasons. One: so that you can contribute more. And two: that hopefully we can not just understand other people more, but appreciate them more, and create the kinds of connections that can stop some of the challenges that we face today. They're only going to get magnified by the very technology that connects us, because it's making us intersect. That intersection doesn't always create a view of "everybody now understands everybody, and everybody appreciates everybody."
ומה שאני ארצה אולי להזמין אתכם לעשות בסוף השיחה הזו, זה לחקור איפה אתם היום, משתי סיבות. אחת: כדי שתוכלו לתרום יותר. ושתיים: שבתקווה אנחנו נוכל לא רק להבין אנשים אחרים יותר, אלא אולי נעריך אותם יותר, וניצור את סוגי הקשרים שיכולים לעצור חלק מהאתגרים שאנו ניצבים מולם בתרבות שלנו היום. הם רק ילכו ויתעצמו על ידי אותה טכנולוגיה שמקשרת אותנו, מפני שזה גורם לדרכינו להצטלב. והצטלבות זו לא תמיד יוצרת את נקודת המבט של "כולם עכשיו מבינים את כולם, וכולם מעריכים את כולם." ובכן, יש לי אובססיה בעיקרון במשך 30 שנה, והאובססיה הזו היא,
I've had an obsession basically for 30 years, "What makes the difference in the quality of people's lives? What in their performance?" I got hired to produce the result now. I've done it for 30 years. I get the phone call when the athlete is burning down on national television, and they were ahead by five strokes and now they can't get back on the course. I've got to do something right now or nothing matters. I get the phone call when the child is going to commit suicide, I've got to do something. In 29 years, I'm very grateful to tell you I've never lost one. It doesn't mean I won't some day, but I haven't yet. The reason is an understanding of these human needs.
“מה יוצר את ההבדל באיכות חייהם של אנשים? מה יוצר את ההבדל בביצועים שלהם? כי לשם כך קיבלו אותי לעבודה. אני חייב לייצר את התוצאה כרגע. זה מה שעשיתי במשך 30 שנה. אני מקבל את שיחת הטלפון כשהספורטאי "נגמר" בטלויזיה הממלכתית, והם הובילו בחמש חבטות ועכשיו הם לא מצליחים לחזור למשחק. ואני חייב לעשות משהו מייד כדי להשיג את התוצאה ולא משנה כלום. אני מקבל את שיחת הטלפון כשהילד עומד להתאבד, ואני חייב לעשות משהו מייד. וב-29 שנה -- אני אסיר תודה להגיד לכם שמעולם לא איבדתי אחד ב-29 שנה. . זה לא אומר שזה לא יקרה יום אחד. אבל מעולם לא עשיתי זאת, והסיבה היא הבנה של אותם צרכים אנושיים שאני רוצה לדבר איתכם עליהם.
When I get those calls about performance, that's one thing. How do you make a change? I'm also looking to see what is shaping the person's ability to contribute, to do something beyond themselves. Maybe the real question is, I look at life and say there's two master lessons. One is: there's the science of achievement, which almost everyone here has mastered amazingly. "How do you take the invisible and make it visible," How do you make your dreams happen? Your business, your contribution to society, money -- whatever, your body, your family.
אז, כשאני מקבל את השיחות הללו לגבי ביצוע, זה משהו אחד. איך אתה גורם לשינוי? אבל בנוסף, אני מחפש לראות מה הדבר שמעצב את יכולתו של אותו אדם לתרום, לעשות משהו מעבר לעצמם. אז אולי השאלה האמיתית היא, אתם יודעים, אני מסתכל על החיים ואומר שישנם שני שיעורים עיקריים. אחד הוא: יש את מדע ההישגיות, שבו כמעט כל מה שיוצא לפועל נשלט במיומנות מדהימה. . זה "איך אתה לוקח את הבלתי-נראה והופך אותו לנראה,” נכון? איך אתה לוקח את מה שאתה חולם עליו וגורם לו להתגשם? בין אם זה העסק שלך, תרומתך לחברה, כסף -- מה שזה לא יהיה -- גופך, משפחתך. אבל השיעור האחר של החיים שנדיר שיש מיומנים בו הוא אמנות ההגשמה.
The other lesson that is rarely mastered is the art of fulfillment. Because science is easy, right? We know the rules, you write the code and you get the results. Once you know the game, you just up the ante, don't you? But when it comes to fulfillment -- that's an art. The reason is, it's about appreciation and contribution. You can only feel so much by yourself.
כי מדע זה קל, נכון? אנחנו יודעים את החוקים. אתה כותב את הקוד. אתה עוקב אחר -- ואתה מקבל את התוצאות. ברגע שאתה יודע את המשחק אתה רק, אתם יודעים, מעלה את ההימור, לא כך? אבל כשזה מגיע להגשמה, זאת אמנות. והסיבה לכך היא, זאת הערכה וזאת תרומה. אתה יכול להרגיש כל כך רק מתוך עצמך.
I've had an interesting laboratory to try to answer the real question how somebody's life changes if you look at them like those people that you've given everything to? Like all the resources they say they need. You gave not a 100-dollar computer, but the best computer. You gave them love, joy, were there to comfort them. Those people very often -- you know some of them -- end up the rest of their life with all this love, education, money and background going in and out of rehab. Some people have been through ultimate pain, psychologically, sexually, spiritually, emotionally abused -- and not always, but often, they become some of the people that contribute the most to society.
ובכן, הייתה לי מעבדה מעניינת כדי לנסות לענות על השאלה של השאלה האמיתית, שהיא מה ההבדל בחיים של מישהו כמו אותם האנשים שנתתם להם הכל? כמו כל אותם המשאבים שהם טוענים שהם צריכים. נתתם להם לא מחשב של 100 דולר, נתתם להם את המחשב הכי טוב. נתתם להם אהבה, נתתם להם שמחה. הייתם שם לנחם אותם. ואותם האנשים לעתים קרובות מאוד – ואתם מכירים את חלקם, אני בטוח -- מסיימים את שארית חייהם עם כל האהבה הזו, חינוך, כסף ורקע, מבזבזים את חייהם בלהכנס ולצאת ממכוני גמילה. ולעומת זאת אתם פוגשים אנשים שעברו כאב מהותי ביותר -- התעללות פסיכולוגית, מינית, רוחנית, רגשית -- ולא תמיד, אבל בדרך כלל, הם הופכים להיות כמה מהאנשים שתורמים הכי הרבה לחברה.
The question we've got to ask ourselves really is, what is it? What is it that shapes us? We live in a therapy culture. Most of us don't do that, but the culture's a therapy culture, the mindset that we are our past. And you wouldn't be in this room if you bought that, but most of society thinks biography is destiny. The past equals the future. Of course it does if you live there. But what we know and what we have to remind ourselves -- because you can know something intellectually and then not use it, not apply it.
אז, השאלה שאנחנו חייבים לשאול את עצמנו באמת היא, מה זה? מהו הדבר שמעצב אותנו? ואנחנו חיים בחברה בטיפול. רובנו לא עושים זאת, אבל התרבות היא תרבות בטיפול. ומה שאני מתכוון בזה הוא שדפוס החשיבה שלנו הוא שאנחנו העבר שלנו. וכל מי שבחדר הזה -- לא הייתם נמצאים בחדר הזה אם הייתם קונים את התיאוריה הזו -- אבל -- רוב החברה חושבת שסיפור חיים הוא גורל. העבר שווה לעתיד. וכמובן שזה כך אם אתה חי שם. לעומת זאת מה שאנשים בחדר הזה יודעים, ומה שאנחנו מוכרחים להזכיר לעצמנו, אף על פי כן -- בגלל שאתם יכולים לדעת משהו באופן מושכל, אתם יכולים לדעת מה לעשות ואז לא להשתמש בזה, לא ליישם את זה.
We've got to remind ourselves that decision is the ultimate power. When you ask people, have you failed to achieve something significant in your life?
אז ת'אמת, אנחנו הולכים להזכיר לעצמנו שהחלטה היא העוצמה המוחלטת. זה מה שזה באמת. עכשיו כשאתה שואל אנשים, אתם יודעים, נכשלת אי פעם בלהשיג משהו? כמה נכשלו אי פעם בלהשיג משהו משמעותי בחייכם? תגידו "אני."
Say, "Aye." Audience: Aye.
קהל: אני.
TR: Thanks for the interaction on a high level there. But if you ask people, why didn't you achieve something? Somebody who's working for you, or a partner, or even yourself. When you fail to achieve, what's the reason people say? What do they tell you? Didn't have the knowledge, didn't have the money, didn't have the time, didn't have the technology. I didn't have the right manager.
טוני: תודה על על האינטראקציה ברמה גבוהה שם. (צחוק). אבל אם תשאלו אנשים, למה לא השגתם משהו? מישהו שעובד בשבילכם, אתם יודעים, או שותף, או אפילו עצמכם. כשאתם נכשלים להשיג מטרה, מה הסיבה שאנשים טוענים שבגללה נכשלו בלהשיג? מה הם מספרים לכם? אין לי את ה -- לא ידעתי מספיק, לא היה לי את ה -- ידע. לא היה לי את ה -- כסף. לא היה לי את ה – זמן. לא היה לי את ה – טכנולוגיה. אתם יודעים, לא היה לי את המנהל הנכון. לא היה את ה...
Al Gore: Supreme Court. TR: The Supreme Court.
אל גור: בית המשפט העליון. (צחוק).
(Laughter)
(Applause) (Cheering)
(Applause continues)
טוני: ו --
TR: And --
(מחיאות כפיים) ו --
(Applause)
(מחיאות כפיים)
What do all those, including the Supreme Court, have in common?
מה לכל אותם דברים, כולל בית המשפט העליון, יש במשותף?
(Laughter)
(צחוק).
They are a claim to you missing resources, and they may be accurate. You may not have the money, or the Supreme Court, but that is not the defining factor.
הם טענה לכך שאתם הייתם חסרי משאבים, והם יכולים להיות מדויקים. יכול להיות שאין לכם את הכסף, יכול להיות שאין לכם את בית המשפט העליון, אבל זה לא הגורם המגדיר זאת.
(Applause) (Laughter)
(מחיאות כפיים).
And you correct me if I'm wrong. The defining factor is never resources; it's resourcefulness. And what I mean specifically, rather than just some phrase, is if you have emotion, human emotion, something that I experienced from you the day before yesterday at a level that is as profound as I've ever experienced and I believe with that emotion you would have beat his ass and won.
ותקנו אותי אם אני טועה. הגורם המגדיר הוא לעולם לא משאבים, הוא תושיה. ומה שאני מתכוון ספציפית, יותר מאשר סתם ביטוי, זה שאם יש לך רגש, רגש אנושי, משהו שאני חוויתי ממך שלשום ברמה שהיא העמוקה שחוויתי מעולם, ואם היית מתקשר עם הרגש ההוא אני מאמין שהיית מכסח אותו ומנצח.
Audience: Yeah!
(מחיאות כפיים).
(Applause) (Cheering)
אבל כמה קל לי להגיד לו מה הוא היה צריך לעשות.
How easy for me to tell him what he should do.
(Laughter)
(צחוק).
Idiot, Robbins. But I know when we watched the debate at that time, there were emotions that blocked people's ability to get this man's intellect and capacity. And the way that it came across to some people on that day -- because I know people that wanted to vote in your direction and didn't, and I was upset. But there was emotion there. Do you know what I'm talking about?
אידיוט, רובינס. אבל אני יודע כאשר צפינו בעימות בזמנו, היו שם רגשות שחסמו את היכולת של אנשים להבין את התבונה והתפיסה של האדם הזה. והדרך שבה זה נגע בכמה אנשים באותו יום -- כי אני מכיר אנשים שרצו להצביע לכיוונך ולא עשו זאת, ואני הייתי מאוכזב. אבל היה שם -- הרגש שהיה שם. כמה יודעים על מה אני מדבר פה? תגידו, “אני." קהל: אני.
Say, "Aye." Audience: Aye.
טוני: אז, זה רגש. ואם נשיג את הרגש הנכון,
TR: So, emotion is it. And if we get the right emotion, we can get ourselves to do anything. If you're creative, playful, fun enough, can you get through to anybody, yes or no?
אנחנו יכולים לגרום לעצמנו לעשות כל דבר. אנחנו יכולים להגיע לזה. . אם אתם יצירתיים מספיק, עליזים מספיק, כיפיים מספיק, תוכלו להגיע לכל אחד? כן או לא?
If you don't have the money,
קהל: כן.
but you're creative and determined, you find the way. This is the ultimate resource. But this is not the story that people tell us. They tell us a bunch of different stories. They tell us we don't have the resources, but ultimately, if you take a look here, they say, what are all the reasons they haven't accomplished that? He's broken my pattern, that son-of-a-bitch.
טוני: אם אין לך את הכסף, אבל אתה יצירתי ונחוש מספיק, אתה מוצא את הדרך. אז זה המשאב הכי טוב. אבל זה לא הסיפור שאנשים מספרים לנו, נכון? הסיפור שאנשים מספרים לנו הוא אוסף של סיפורים אחרים. הם מספרים לנו שאין לנו את המשאבים, אבל בסופו של דבר, אם תביטו לכאן – תקפיץ את זה, אם תוכל -- הם אומרים, מה הן כל הסיבות שהם לא השיגו את זה? הבא, בבקשה. הוא שבר את התבנית שלי, הבן-זונה הזה.
(Laughter)
(צחוק).
But I appreciated the energy, I'll tell you that.
אבל אני מעריך את האנרגיה, אני אומר לך.
(Laughter)
(צחוק).
What determines your resources? We've said decisions shape destiny, which is my focus here. If decisions shape destiny, what determines it is three decisions. What will you focus on? You have to decide what you're going to focus on. Consciously or unconsciously. the minute you decide to focus, you must give it a meaning, and that meaning produces emotion. Is this the end or the beginning? Is God punishing me or rewarding me, or is this the roll of the dice? An emotion creates what we're going to do, or the action.
מה קובע את המשאבים שלך? אמרנו החלטות מעצבות גורל, שבזה אני מתמקד כאן. אם החלטות מעצבות גורל, מה שקובע אלו שלוש החלטות. במה אתה הולך להתרכז? כאן ועכשיו, אתה חייב להחליט במה אתה הולך להתמקד. בשנייה זו, במודע או לא במודע. ברגע שאתה מחליט להתמקד במשהו אתה חייב לתת לו משמעות, ומה שלא תהיה אותה משמעות זה מייצר רגש. האם זה הסוף או ההתחלה? האם האל מעניש אותי או מתגמל אותי, או האם זה גלגול קוביה? רגש, אם כך, מייצר את מה שאנחנו עומדים לעשות או את הפעולה.
So, think about your own life, the decisions that have shaped your destiny. And that sounds really heavy, but in the last five or 10 years, have there been some decisions that if you'd made a different decision, your life would be completely different? How many can think about it? Better or worse. Say, "Aye."
אז, תחשבו על חייכם שלכם. ההחלטות שעיצבו את גורלכם. זה נשמע ממש כבד, אבל בחמש או 10 השנים האחרונות, 15 שנה, איפה שאיך שהוא היו כמה החלטות שעשיתם שאם הייתם מחליטים החלטה אחרת, חייכם היו אחרים לחלוטין? כמה יכולים לחשוב על זה? בכנות, לטוב או לרע? תגידו, “אני".
Audience: Aye.
קהל: אני.
So the bottom line is, maybe it was where to go to work, and you met the love of your life there, a career decision. I know the Google geniuses I saw here -- I mean, I understand that their decision was to sell their technology. What if they made that decision versus to build their own culture? How would the world or their lives be different, their impact? The history of our world is these decisions. When a woman stands up and says, "No, I won't go to the back of the bus." She didn't just affect her life. That decision shaped our culture. Or someone standing in front of a tank. Or being in a position like Lance Armstrong, "You've got testicular cancer." That's pretty tough for any male, especially if you ride a bike.
טוני: אז השורה התחתונה היא, אולי זה היה איפה ללכת לעבוד, ופגשת את אהבת חייך שם. אולי זאת הייתה החלטה על קריירה. אני מכיר את הגאונים של גוגל שראיתי כאן -- אני מתכוון, אני מבין שההחלטה שלהם היתה למכור את הטכנולוגיה שלהם בהתחלה. מה אם הם היו מחליטים את ההחלטה הזו לעומת לבנות תרבות משלהם? איך העולם אז היה שונה? איך חייהם היו שונים? ההשפעה שלהם? ההיסטוריה של עולמנו היא החלטות אלו. כאשר אישה נעמדת ואומרת, “ לא, אני לא מוכנה ללכת לאחורי האוטובוס,” היא לא רק השפיעה על חייה. ההחלטה ההיא עיצבה את התרבות שלנו. או מישהו עומד לפני טנק. או להיות במצב כמו לאנס ארמסטרונג, ומישהו אומר לך, “יש לך סרטן אשכים.” זה די קשה לכל גבר, במיוחד אם אתה רוכב על אופניים.
(Laughter)
(צחוק).
You've got it in your brain; you've got it in your lungs. But what was his decision of what to focus on? Different than most people. What did it mean? It wasn't the end; it was the beginning. He goes off and wins seven championships he never once won before the cancer, because he got emotional fitness, psychological strength. That's the difference in human beings that I've seen of the three million I've been around.
יש לך את זה במוח שלך, יש לך את זה בריאות שלך. אבל מה הייתה ההחלטה שלו לגבי על מה להתמקד? שונה משל רוב האנשים. מה היתה המשמעות של זה? זה לא היה הסוף, זאת היתה ההתחלה. מה אני הולך לעשות? הוא הולך וזוכה בשבע אליפויות שמעולם לא זכה בהן לפני הסרטן, בגלל שהוא השיג כושר רגשי, חוזק פסיכולוגי. זהו ההבדל בין בני האדם שראיתי מתוך שלושה מיליון שהייתי בחברתם.
In my lab, I've had three million people from 80 countries over the last 29 years. And after a while, patterns become obvious. You see that South America and Africa may be connected in a certain way, right? Others say, "Oh, that sounds ridiculous." It's simple. So, what shaped Lance? What shapes you? Two invisible forces. Very quickly. One: state. We all have had times, you did something, and after, you thought to yourself, "I can't believe I said or did that, that was so stupid." Who's been there? Say, "Aye." Audience: Aye.
כי על זה המעבדה שלי. היו לי שלושה מיליון אנשים מ-80 מדינות שונות שהיתה לי ההזדמנות לתקשר איתם במהלך 29 השנים האחרונות. ואחרי כמה זמן, דפוסים נהיים ברורים. אתם רואים שדרום אמריקה ואפריקה אולי מחוברות בדרך מסוימת, נכון? אנשים אחרים אומרים, “אה, זה נשמע מגוחך.” זה פשוט. אז, מה עיצב את לאנס? מה מעצב אתכם? שני כוחות בלתי נראים. ממש בזריזות. אחד: תודעה. לכולנו היה זמן. אז אם היה לכם זמן שעשיתם משהו, ואחרי שעשיתם את זה חשבתם לעצמכם, אני לא מאמין שאמרתי את זה, אני לא מאמין שעשיתי את זה, זה היה כל כך מטומטם -- מי היה שם? תגידו, “אני.”
קהל: אני.
Or after you did something, you go, "That was me!"
טוני: אי פעם עשיתם משהו, שאחרי שעשיתם אותו, אמרתם, “ זה הייתי אני!”
(Laughter)
(צחוק).
It wasn't your ability; it was your state. Your model of the world is what shapes you long term. Your model of the world is the filter. That's what's shaping us. It makes people make decisions. To influence somebody, we need to know what already influences them. It's made up of three parts. First, what's your target? What are you after? It's not your desires. You can get your desires or goals. Who has ever got a goal or desire and thought, is this all there is?
נכון? זאת לא היתה היכולת שלכם, זאת היתה התודעה שלכם. התפיסה שלכם את העולם היא זאת המעצבת אתכם לטווח הרחוק. התפיסה שלכם את העולם היא המסנן. זה מה שמעצב אותנו. זה מה שגורם לאנשים להחליט החלטות. כשאנחנו רוצים להשפיע על מישהו, אנחנו חייבים לדעת מה כבר משפיע עליהם. וזה בנוי משלושה חלקים, אני מאמין. ראשית, מה המטרה שלך? מה אתה מנסה להשיג? שזה, אני מאמין – לא הרצונות שלכם. אתם יכולים להשיג את הרצונות או היעדים שלכם. לכמה היה מעולם יעד או רצון וחשבו, זה כל מה שיש?
Say, "Aye." Audience: Aye.
כמה היו שם? תגידו, “אני.”
קהל: אני.
It's needs we have. I believe there are six human needs. Second, once you know what the target that's driving you is and you uncover it for the truth -- you don't form it -- then you find out what's your map, what's the belief systems that tell you how to get those needs. Some people think the way to get them is to destroy the world, some people, to build, create something, love someone. There's the fuel you pick. So very quickly, six needs.
טוני: אז, אלו צרכים שיש לנו. אני מאמין שיש שישה צרכים אנושיים. ברגע שאתה יודע מה המטרה שמניעה אותך ואתה חושף את זה בשביל האמת – אתה לא יוצר את זה, אתה חושף את זה -- אז אתה מוצא מה המפה שלך: מהי מערכת האמונות שאומרת לך איך להשיג את הצרכים האלו. חלק מהאנשים חושבים שהדרך להשיג את הצרכים האלו היא להרוס את העולם, אצל חלק מהאנשים זה לבנות משהו, ליצור משהו, לאהוב מישהו. ולבסוף יש את הדלק שאתה בוחר בו. אז ממש בזריזות, שישה צרכים.
Let me tell you what they are. First one: certainty. These are not goals or desires, these are universal. Everyone needs certainty they can avoid pain and at least be comfortable. Now, how do you get it? Control everybody? Develop a skill? Give up? Smoke a cigarette? And if you got totally certain, ironically, even though we need that -- you're not certain about your health, or your children, or money. If you're not sure the ceiling will hold up, you won't listen to any speaker. While we go for certainty differently, if we get total certainty, we get what? What do you feel if you're certain? You know what will happen, when and how it will happen, what would you feel? Bored out of your minds. So, God, in Her infinite wisdom, gave us a second human need, which is uncertainty. We need variety. We need surprise. How many of you here love surprises? Say, "Aye."
תנו לי לספר לכם מהם. הראשון: וודאות. עכשיו, אלו לא יעדים או רצונות, אלו דברים כלליים. כולם צריכים וודאות שהם יוכלו להימנע מכאב ולפחות שיהיה להם נוח. עכשיו, איך אתה משיג את זה? שולט בכולם? מפתח מיומנות? נכנע? מעשן סיגריה? ואם אתה לגמרי בטוח, אירונית, למרות שכולנו צריכים את זה -- למשל אם אתה לא בטוח לגבי הבריאות שלך, או הילדים שלך, או כסף, אתה לא חושב מעבר יותר מידי. אתה לא בטוח שהתקרה תחזיק מעמד, אתה לא הולך להקשיב לאף מרצה. אבל, בעוד שאנחנו שואפים לוודאות אחרת, אם אנחנו משיגים וודאות גמורה, אנחנו נהיים מה? מה אתם מרגישים אם אתם בטוחים? אתם יודעים, מה הולך לקרות? מתי זה הולך לקרות? איך זה הולך לקרות? איך תרגישו? משועממים בטירוף. אז, האל, בחוכמתה האין סופית, (צחוק) נתנה לנו צורך אנושי שני, שהוא אי-וודאות. אנחנו צריכים גיוון. אנחנו צריכים הפתעה. כמה מביניכם פה אוהבים הפתעות? תגידו, “אני.”
Audience: Aye.
קהל: אני.
TR: Bullshit. You like the surprises you want. The ones you don't want, you call problems, but you need them. So, variety is important. Have you ever rented a video or a film that you've already seen? Who's done this? Get a fucking life.
טוני: בלבול ביצים. אתם אוהבים את ההפתעות שאתם רוצים. (צחוק). לאלו שאתם לא רוצים אתם קוראים בעיות, אבל אתם צריכים אותן. אז, הגיוון חשוב. אי פעם שכרתם וידאו או סרט שכבר ראיתם? מי עשה זאת? תשיג חיים לעזאזל. (צחוק).
(Laughter)
Why are you doing it? You're certain it's good because you read or saw it before, but you're hoping it's been long enough you've forgotten, and there's variety.
בסדר. למה אתם עושים את זה? אתם בטוחים שזה טוב כי קראתם את זה כבר, ראיתם את זה כבר, אבל אתם מקווים שעבר מספיק זמן מאז ששכחתם, שיש גיוון. צורך אנושי שלישי: קריטי -- משמעותיות. כולנו צריכים להרגיש
Third human need, critical: significance. We all need to feel important, special, unique. You can get it by making more money or being more spiritual. You can do it by getting yourself in a situation where you put more tattoos and earrings in places humans don't want to know. Whatever it takes. The fastest way to do this, if you have no background, no culture, no belief and resources or resourcefulness, is violence. If I put a gun to your head and I live in the 'hood, instantly I'm significant. Zero to 10. How high? 10. How certain am I that you're going to respond to me? 10. How much uncertainty? Who knows what's going to happen next? Kind of exciting. Like climbing up into a cave and doing that stuff all the way down there. Total variety and uncertainty. And it's significant, isn't it? So you want to risk your life for it. So that's why violence has always been around and will be around unless we have a consciousness change as a species. You can get significance a million ways, but to be significant, you've got to be unique and different.
חשובים, מיוחדים, יחודיים. אתם יכולים להשיג את זה על ידי עשיית יותר כסף. אתם יכולים לעשות את זה על ידי זה שתהיו יותר רוחניים. אתם יכולים לעשות את זה על ידי זה שתביאו את עצמכם לסיטואציה בה אתם שמים יותר קעקועים ועגילים במקומות שבני אדם לא רוצים לדעת. כל מה שצריך. הדרך המהירה ביותר לעשות את זה, אם אין לך שום רקע, לא תרבות, לא אמונה ומשאבים או תושיה, זו אלימות. אם אני שם מצמיד אקדח לראש שלכם ואני חי 'בשכונה', מיד אני משמעותי. אפס עד 10. כמה גבוה? 10. כמה אני בטוח שאתם הולכים להגיב אליי? 10. כמה אי-וודאות? מי יודע מה הולך לקרות בשלב הבא? די מלהיב. כמו לטפס לתוך מערה ולעשות את אותם הדברים כל הדרך שם למטה. גיוון ואי-וודאות מוחלטים. וזה משמעותי, לא? אז אתה רוצה לסכן את החיים שלך בשביל זה. אז זה למה אלימות היתה מסביב מאז ומתמיד ותהיה מסביב אלא אם יהיה לנו שינוי מודע כמין אנושי. עכשיו, אתה יכול להשיג משמעותיות במיליון דרכים, אבל להיות משמעותי, אתה חייב להיות יחודי ושונה. הנה מה שאנחנו באמת צריכים: חיבור ואהבה -- צורך רביעי.
Here's what we really need: connection and love, fourth need. We all want it; most settle for connection, love's too scary. Who here has been hurt in an intimate relationship? If you don't raise your hand, you've had other shit, too. And you're going to get hurt again. Aren't you glad you came to this positive visit? Here's what's true: we need it. We can do it through intimacy, friendship, prayer, through walking in nature. If nothing else works for you, don't get a cat, get a dog, because if you leave for two minutes, it's like you've been gone six months, when you come back 5 minutes later.
כולנו רוצים את זה. רוב האנשים מתפשרים על קשר בגלל שאהבה יותר מידי מטורפת. לא רוצים להיפגע. מי כאן נפגע אי פעם בקשר אינטימי? תגידו, “אני". (צחוק). אם אתם לא מרימים את ידכם, היה לכם גם חרא אחר, בחייכם. (צחוק). ואתם הולכים להיפגע שוב. אתם לא מאושרים שבאתם לפגישה החיובית הזאת? (צחוק). אבל הנה מה שנכון -- אנחנו צריכים את זה. אנחנו יכולים לעשות את זה דרך אינטימיות, דרך חברות, דרך תפילה, דרך הליכה בטבע. אם שוב דבר אחר לא עובד בשבילכם, קחו כלב. אל תקחו חתול. קחו כלב, כי אם תלכו לשתי דקות, זה כאילו הלכתם לשישה חודשים כשחזרתם שוב חמש דקות מאוחר יותר, נכון? (צחוק).
These first four needs, every human finds a way to meet. Even if you lie to yourself, you need to have split personalities. I call the first four needs the needs of the personality. The last two are the needs of the spirit. And this is where fulfillment comes. You won't get it from the first four. You'll figure a way, smoke, drink, do whatever, meet the first four. But number five, you must grow. We all know the answer. If you don't grow, you're what? If a relationship or business is not growing, if you're not growing, doesn't matter how much money or friends you have, how many love you, you feel like hell. And I believe the reason we grow is so we have something to give of value.
עכשיו, ארבעת הצרכים הראשונים האלו, כל אדם מוצא דרך להשיג אותם. אפילו אם אתה משקר לעצמך, צריכות להיות לך אישיויות מפוצלות. אבל שני הצרכים האחרונים -- ארבעת הצרכים הראשונים נקראים הצרכים של האישיויות, זה איך שאני קורה לזה -- השניים האחרונים הם הצרכים של הרוח. ופה מגיעה ההגשמה. לא תשיגו הגשמה מארבעת הראשונים. תמצאו איכשהוא דרך -- עשנו, שתו, עשו מה שתרצו -- להשיג את ארבעת הראשונים, אבל השניים האחרונים -- מספר חמש: אתם חייבים לגדול. כולנו יודעים את התשובה כאן. אם אתם לא צומחים אתם מה? אם יחסים לא צומחים, אם עסק לא צומח, אם אתה לא צומח, זה לא חשוב כמה כסף יש לכם, כמה חברים יש לכם, כמה אנשים אוהבים אתכם, אתה מרגיש כמו גיהנום. והסיבה שאנחנו צומחים, אני מאמין, היא כי יש לנו משהו לתת בעל ערך. כי הצורך השישי הוא לתרום מעבר לעצמנו.
Because the sixth need is to contribute beyond ourselves. Because we all know, corny as that sounds, the secret to living is giving. We all know life is not about me, it's about we. This culture knows that, this room knows that. It's exciting. When you see Nicholas talking about his $100 computer, the most exciting thing is: here's a genius, but he's got a calling now. You can feel the difference in him, and it's beautiful. And that calling can touch other people.
כי כולנו יודעים, נדוש ככל שזה ישמע, הסוד לחיים הוא נתינה. כולנו יודעים שהחיים זה לא עליי, זה עלינו. התרבות העכשווית יודעת את זה. החדר הזה יודע את זה. וזה מלהיב. כשאתם רואים את ניקולס פה למעלה מדבר על מחשב מאה הדולר שלו, הדבר שהכי מלהיב ומרגש הוא, הנה גאון, אבל יש לו ייעוד עכשיו. אתם יכולים להרגיש את ההבדל בו וזה יפה. והייעוד הזה יכול להשפיע על אנשים אחרים. בחיים האישיים שלי,
My life was touched because when I was 11 years old, Thanksgiving, no money, no food, we were not going to starve, but my father was totally messed up, my mom was letting him know how bad he messed up, and somebody came to the door and delivered food. My father made three decisions, I know what they were, briefly. His focus was "This is charity. What does it mean? I'm worthless. What do I have to do? Leave my family," which he did. It was one of the most painful experiences of life. My three decisions gave me a different path. I set focus on "There's food." What a concept!
חיי הושפעו כשהייתי בן 11. חג ההודיה: אין כסף, אין אוכל. ואנחנו לא הולכים לרעוב, אבל אבי היה הרוס לגמרי. אמי נתנה לו לדעת עד כמה הוא הרס. ומישהו בא לדלת ומסר אוכל. אבי קיבל שלוש החלטות. אני יודע מהן היו בקצרה. הוא התמקד בכך ש: “זאת צדקה. מה זה אומר? אני חסר ערך, מה יש לי לעשות?” לעזוב את המשפחה שלי.” שזה מה שהוא עשה. התקופה היתה אחת החוויות המכאיבות של החיים. שלושת ההחלטות שלי נתנו לי דרך שונה. אני אמרתי, “ תתמקד על 'יש' אוכל" – איזו תפיסה, אתם יודעים.
(Laughter)
(צחוק).
But this is what changed my life, shaped me as a human being. Somebody's gift, I don't even know who it is. My father always said, "No one gives a shit." And now somebody I don't know, they're not asking for anything, just giving us food, looking out for us. It made me believe this: that strangers care. And that made me decide, if strangers care about me and my family, I care about them. I'm going to do something to make a difference. So when I was 17, I went out on Thanksgiving, it was my target for years to have enough money to feed two families. The most fun and moving thing I ever did in my life. Next year, I did four, then eight. I didn't tell anybody what I was doing, I wasn't doing it for brownie points. But after eight, I thought I could use some help.
דבר שני – אבל זה הדבר ששינה את חיי, זה מה שעיצב אותי כבן-אנוש -- "מתנה של מישהו, אני אפילו לא יודע מי זה.” אבי תמיד אמר, “אף אחד לא שם קצוץ.” ופתאום, מישהו שאני לא מכיר, הם לא מבקשים כלום, הם רק נותנים למשפחה שלנו אוכל, דואגים לנו. זה גרם לי להאמין בזה: “מה זה אומר שלזרים אכפת?” ומה שזה גרם לי להחליט זה, אם לזרים אכפת ממני וממשפחתי, לי אכפת מהם. מה אני הולך לעשות? אני הולך לעשות משהו כדי ליצור שינוי. אז, כשהייתי בן 17, יצאתי יום אחד אחד בחג ההודיה. זאת היתה המטרה שלי במשך שנים, שיהיה לי מספיק כסף להאכיל שתי משפחות. הדבר הכי כיפי שעשיתי בחיים, הכי מרגש. ואז בשנה שלאחר מכן האכלתי ארבע. לא אמרתי לאף אחד מה אני עושה. בשנה שלאחר מכן שמונה. לא עשיתי את זה בשביל נקודות מכירת עוגיות בצופים, אבל לאחר שמונה חשבתי, לעזאזל, לא תזיק לי קצת עזרה. (צחוק).
So I went out, got my friends involved, then I grew companies, got 11, and I built the foundation. 18 years later, I'm proud to tell you last year we fed 2 million people in 35 countries through our foundation. All during the holidays, Thanksgiving, Christmas, in different countries around the world.
אז לא מעט אחרי, יצאתי ומה עשיתי? עירבתי את חבריי והצמחתי חברות ואז היו לי 11 חברות והקמתי את הקרן. עכשיו, 18 שנים אחרי, אני גאה להגיד לכם, שנה שעברה האכלנו שני מיליון אנשים ב-35 מדינות דרך הקרן שלנו, הכל במהלך החגים: חג ההודיה, חג המולד -- (מחיאות כפיים) -- בכל המדינות השונות ברחבי העולם. זה היה פנטסטי.
(Applause)
(מחיאות כפיים). תודה לכם.
Thank you. I don't tell you that to brag, but because I'm proud of human beings because they get excited to contribute once they've had the chance to experience it, not talk about it.
(מחיאות כפיים). אז, אני לא מספר לכם את זה כדי להתרברב, אני מספר לכם כי אני גאה בבני האדם, בגלל שהם מתלהבים לתרום ברגע שהיתה להם ההזדמנות לחוות את זה, לא לדבר על זה.
So, finally -- I'm about out of time. The target that shapes you -- Here's what's different about people. We have the same needs. But are you a certainty freak, is that what you value most, or uncertainty? This man couldn't be a certainty freak if he climbed through those caves. Are you driven by significance or love? We all need all six, but what your lead system is tilts you in a different direction. And as you move in a direction, you have a destination or destiny. The second piece is the map. The operating system tells you how to get there, and some people's map is, "I'm going to save lives even if I die for other people," and they're a fireman, and somebody else says, "I'm going to kill people to do it." They're trying to meet the same needs of significance. They want to honor God or honor their family. But they have a different map.
אז, לסיום -- ועוד מעט נגמר לי הזמן -- המטרה שמעצבת אתכם הנה מה ששונה לגבי אנשים. יש לנו את אותם צרכים, אבל האם אתם חולי ודאות? האם זה מה שאתם הכי מעריכים, או אי-וודאות? האדם הזה כאן לא יכל להיות חולה וודאות אם הוא טיפס לתוך אותן מערות. האם אתם מונעים על ידי משמעותיות או אהבה? כולנו צריכים את כל השישה, אבל לא משנה מה המערכת המובילה שלכם, היא מטה אתכם בכיוון שונה. וכשאתם הולכים בכיוון מסוים, יש לכם יעד או גורל. החלק השני הוא המפה. חשבו על זה כמערכת הפעלה שאומרת לכם איך להגיע לשם. והמפה של חלק מהאנשים היא, “אני הולך להציל חיים גם אם אני אמות למען אנשים אחרים,” ויש כבאי. מישהו אחר אומר, “אני הולך להרוג אנשים כדי לעשות את זה.” הם מנסים לספק את אותם צרכים של משמעותיות, נכון? הם רוצים לכבד אל או לכבד את משפחתם, אבל יש להם מפה שונה. ויש שבע אמונות שונות. אני לא יכול לעבור עליהם כי סיימתי. החלק האחרון הוא רגש.
And there are seven different beliefs; I can't go through them, because I'm done. The last piece is emotion. One of the parts of the map is like time. Some people's idea of a long time is 100 years. Somebody else's is three seconds, which is what I have. And the last one I've already mentioned that fell to you. If you've got a target and a map -- I can't use Google because I love Macs, and they haven't made it good for Macs yet. So if you use MapQuest -- how many have made this fatal mistake of using it? You use this thing and you don't get there. Imagine if your beliefs guarantee you can never get to where you want to go.
אני אגיד שאחד מחלקי המפה הוא כמו זמן. החשיבה של חלק מהאנשים על זמן ארוך היא מאה שנה. אצל מישהו אחר זה שלוש שניות, שזה מה שיש לי כרגע. (צחוק). והאחרון שכבר ציינתי, שנפל אליכם. אם יש לכם מטרה ויש לכם מפה ובואו נאמר -- אני לא יכול להשתמש בגוגל בגלל שאני אוהב את מקינטוש והם עדיין לא עשו שזה יעבוד בשביל מחשבי מקינטוש -- אז אם אתם משתמשים בתוכנת MapQuest –כמה עשו את הטעות הפטאלית והשתמשו ב-MapQuest מתי שהוא? (צחוק). אתם משתמשים בדבר הזה ואתם לא מגיעים לשם. ובכן, דמיינו שהאמונות שלכם מבטיחות לכם שלא תוכלו להגיע לעולם לאן שאתם רוצים להגיע? (צחוק).
(Laughter)
הדבר האחרון הוא רגש.
The last thing is emotion. Here's what I'll tell you about emotion. There are 6,000 emotions that we have words for in the English language, which is just a linguistic representation that changes by language. But if your dominant emotions -- If I have 20,000 people or 1,000 and I have them write down all the emotions that they experience in an average week, and I give them as long as they need, and on one side they write empowering emotions, the other's disempowering, guess how many emotions they experience? Less than 12. And half of those make them feel like shit. They have six good feelings. Happy, happy, excited, oh shit, frustrated, frustrated, overwhelmed, depressed. How many of you know somebody who, no matter what happens, finds a way to get pissed off?
עכשיו, הנה מה שאומר לכם על רגש. ישנם 6,000 רגשות שיש לנו בשבילם מילים בשפה האנגלית, שזו רק הצגה לשונית, נכון, שמשתנה לפי השפה. אבל אם הרגשות הדומיננטיים שלכם -- אם היה לי עוד זמן, יש לי 20,000 אנשים או 1,000, ואני נותן להם לכתוב את כל הרגשות שהם חוו בשבוע ממוצע. ואני נותן להם כמה זמן שיצטרכו. ובצד אחד הם כותבים רגשות מעצימים, ובשני מחלישים. נחשו כמה רגשות אנשים חווים? פחות מ- 12. וחצי מהם גורמים להם להרגיש כמו חרא. אז יש להם חמש או שש רגשות חיוביים מחורבנים, נכון? זה כאילו הם הם מרגישים " שמח, שמח, נלהב, אה חרא, מתוסכל, מתוסכל, המום, מדוכא.” כמה מכם מכירים מישהו שלא משנה מה קורה מוצא דרך להתעצבן? כמה מכירים מישהו כזה?
(Laughter)
(צחוק).
Or no matter what happens, they find a way to be happy or excited. How many of you know somebody like this?
או, לא משנה מה קורה, הם מוצאים דרך להיות שמחים או נלהבים. כמה מכירים מישהו כזה? קדימה.
When 9/11 happened, I'll finish with this, I was in Hawaii. I was with 2,000 people from 45 countries, we were translating four languages simultaneously for a program I was conducting, for a week. The night before was called Emotional Mastery. I got up, had no plan for this, and I said -- we had fireworks, I do crazy shit, fun stuff, and at the end, I stopped. I had this plan, but I never know what I'm going to say. And all of a sudden, I said, "When do people really start to live? When they face death." And I went through this whole thing about, if you weren't going to get off this island, if nine days from now, you were going to die, who would you call, what would you say, what would you do? That night is when 9/11 happened.
כשאסון התאומים קרה -- אני אסיים עם זה -- הייתי בהוואי. הייתי עם 2,000 אנשים מ-45 מדינות. תירגמנו ארבע שפות במקביל לתוכנית שניהלתי לשבוע. הלילה שלפני נקרא "מיומנות רגשית.” קמתי, לא תיכננתי את זה, ואמרתי -- היו לנו את כל הזיקוקים האלה – אני עושה קטעים מטורפים, דברים כיפיים -- ואז לקראת הסוף עצרתי – היתה לי תכנון של מה שעמדתי להגיד אבל אני אף פעם לא עושה מה שאני מתכוון להגיד. ופתאום אמרתי, “מתי אנשים באמת מתחילים לחיות? כשהם עומדים בפני המוות.” ואז המשכתי עם כל העניין, אם נניח הייתם עוזבים את האי הזה, אם תשעה ימים מעכשיו הייתם הולכים למות, למי הייתם מתקשרים, מה הייתם אומרים, מה הייתם עושים? אשה אחת -- ובכן, אותו לילה אסון התאומים התרחש
One woman had come to the seminar, and when she came there, her previous boyfriend had been kidnapped and murdered. Her new boyfriend wanted to marry her, and she said no.
אשה אחת באה לסמינר וכשהיא באה לשם, החבר שלה לשעבר נחטף ונרצח. חבר שלה, החבר החדש שלה, רצה להתחתן איתה, והיא אמרה לא.
He said, "If you go to that Hawaii thing, it's over with us." She said, "It's over." When I finished that night, she called him and left a message at the top of the World Trade Center where he worked, saying, "I love you, I want you to know I want to marry you. It was stupid of me." She was asleep, because it was 3 a.m. for us, when he called her back, and said, "Honey, I can't tell you what this means. I don't know how to tell you this, but you gave me the greatest gift, because I'm going to die." And she played the recording for us in the room. She was on Larry King later. And he said, "You're probably wondering how on Earth this could happen to you twice. All I can say is this must be God's message to you. From now on, every day, give your all, love your all. Don't let anything ever stop you." She finishes, and a man stands up, and he says, "I'm from Pakistan, I'm a Muslim. I'd love to hold your hand and say I'm sorry, but frankly, this is retribution." I can't tell you the rest, because I'm out of time.
הוא אמר, “אם את עוזבת והולכת לדבר הזה בהוואי, זה נגמר בינינו.” היא אמרה, “זה נגמר.” כשסיימתי באותו לילה, היא התקשרה אליו והשאירה הודעה -- סיפור אמיתי -- בראש מרכז הסחר העולמי היכן שהוא עבד. ואמרה, “מותק, אני אוהבת אותך, רק רציתי שתדע שאני רוצה להתחתן איתך. זה היה מטומטם מצידי.” היא ישנה, כי זה היה בשלוש לפנות בוקר אצלנו, כשהוא התקשר אליה בחזרה מראש הבניין ואמר, “מותק, אני לא יכול להגיד לך מה זה אומר.” הוא אמר, “אני לא יודע איך להגיד לך את זה, אבל נתת לי את המתנה הגדולה ביותר בגלל שאני עומד למות.” והיא השמיעה לנו את ההקלטה בחדר. היא היתה בתוכנית של לארי קינג אחרי זה, והוא אמר, “את כנראה תוהה איך לעזאזל זה יכל לקרות לך פעמיים. והוא אמר, “כל מה שאני יכול להגיד לך הוא, זה חייב להיות מסר מאלוהים אליך, מתוקה. מהיום והלאה, בכל יום תני את כולך, תאהבי את כולך. אל תתני לשום דבר לעצור אותך לעולם.” היא סיימה, ואדם נעמד ואמר, “אני מפקיסטן, אני מוסלמי. אני משתוקק להחזיק את ידך ולהגיד שאני מצטער, אבל, בכנות, זהו גמול עליון.” אני לא יכול לספר לכם את השאר כי נגמר לי הזמן.
(Laughter)
(צחוק).
Are you sure?
(Laughter)
10 שניות.
10 seconds!
(מחיאות כפיים).
(Laughter and applause)
10 שניות, זה הכל. אני רוצה לתת את הכבוד. 10 שניות.
10 seconds, I want to be respectful. All I can tell you is, I brought this man on stage with a man from New York who worked in the World Trade Center, because I had about 200 New Yorkers there. More than 50 lost their entire companies, friends, marking off their Palm Pilots. One financial trader, woman made of steel, bawling -- 30 friends crossing off that all died. And I said, "What are we going to focus on? What does this mean and what are we going to do?"
כל מה שאני יכול להגיד לכם זה, הבאתי את האדם הזה על במה עם אדם מניו-יורק שעבד במרכז הסחר העולמי, כי היו לי שם בערך 200 ניו-יורקרים. יותר מ-50 איבדו לחלוטין את הארגונים שלהם, את החברים שלהם, מוחקים במחשב כף היד שלהם – סוחרת פיננסית אחת, האשה הזו עשויה מפלדה, כדורת ממש -- 30 חברים שמחקה שכולם מתו. ומה שעשיתי עם אותם אנשים זה להגיד, “על מה אנחנו הולכים להתמקד? מה זה אומר ומה אנחנו הולכים לעשות?”
And I got the group to focus on: if you didn't lose somebody today, your focus is going to be how to serve somebody else. Then one woman stood up and was so angry, screaming and yelling. I found out she wasn't from New York, she's not an American, doesn't know anybody here. I asked, "Do you always get angry?" She said, "Yes." Guilty people got guilty, sad people got sad. I took these two men and I did an indirect negotiation. Jewish man with family in the occupied territory, someone in New York who would have died if he was at work that day, and this man who wanted to be a terrorist, and I made it very clear. This integration is on a film, which I'd be happy to send you, instead of my verbalization, but the two of them not only came together and changed their beliefs and models of the world, but worked together to bring, for almost four years now, through various mosques and synagogues, the idea of how to create peace. And he wrote a book, called "My Jihad, My Way of Peace." So, transformation can happen.
ולקחתי את הקבוצה וגרמתי לאנשים להתמקד, אם לא איבדת מישהו היום, ההתמקדות שלך הולכת להיות איך לשרת אדם אחר. ישנם אנשים -- ואז אשה אחת קמה והיא היתה כל כך כעוסה וצרחה וצעקה. אז גיליתי שהיא לא היתה מניו-יורק, היא לא אמריקאית, לא מכירה אף אחד כאן. אמרתי, "את תמיד כועסת?” היא אמרה, “כן.” אנשים אשמים נהיו אשמים, אנשים עצובים נהיו עצובים. ולקחתי את שני הגברים האלו וערכתי מה שאני קורא משא ומתן עקיף. אדם יהודי עם משפחה בשטחים הכבושים, מישהו בניו-יורק שהיה מת אם היה בעבודה באותו יום, והאיש הזה שרצה להיות מחבל ועשה את זה באופן מאוד ברור. והמיזוג שקרה צולם בסרט, שאני אשמח לשלוח לכם, כך שתוכלו באמת לראות מה בפועל התרחש במקום התיאור המילולי שלי של מה שהיה. אבל שניים מהם לא רק באו ושינו את האמונות וערכי המוסר שלהם בעולם, אלא הם עבדו יחד להביא, כבר ארבע שנים עד היום, דרך מגוון מסגדים ובתי-כנסת, את הרעיון של איך ליצור שלום. והוא כתב ספר, שנקרא "הג'יהאד שלי, דרכי לשלום.” אז, שינוי מהותי יכול לקרות. אז ההזמנה שלי אליכם היא זו: חקרו את הרשת שלכם, הרשת פה --
My invitation to you is: explore your web, the web in here -- the needs, the beliefs, the emotions that are controlling you, for two reasons: so there's more of you to give, and achieve, too, but I mean give, because that's what's going to fill you up. And secondly, so you can appreciate -- not just understand, that's intellectual, that's the mind, but appreciate what's driving other people. It's the only way our world's going to change.
הצרכים, האמונות, הרגשות ששולטים בכם. משתי סיבות: כך שיהיה יותר מכם לתת, גם להשיג, כולנו רוצים לעשות את זה. אבל אני מתכוון תנו, כי זה מה שהולך למלא אתכם. והשניה, כך שתוכלו להעריך – לא רק להבין, זה שכלי, זאת המחשבה -- אבל העריכו את מה שמניע אנשים אחרים. זאת הדרך היחידה שהעולם שלנו ישתנה. האל יברך אתכם. תודה לכם. אני מקווה שזה ישרת אתכם.
God bless you, thank you. I hope this was of service.
(מחיאות כפיים)
(Applause)